<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהודה בן תימא</h1>
<h2>דף פג.</h2>
גרסינן בפרק אחרון דיומא, הלכה מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה, בן תימא אומר תרומה ולא טבל. ומסקנא מר סבר טבל חמור דלא חזי לשום אדם אבל תרומה חזיא לכהן, ומר סבר תרומה חמורה אבל טבל אפשר דמתקן ליה. והכא לא מצי למיתלי קולא דתרומה דאי בעי מיתשיל עלה כדאיתא בפרק הנודר מן הירק [נדרים נ"ט ע"א]. ותו אפילו בתרומה דידיה נמי אי מיתשיל עלה הדרא לטיבלא כדאיתא בבכל מערבין [עירובין ל' ע"ב]. ולבן תימא תימה. וקשיא לי והלא בכל מקום חמור דבר שאין היתר לאיסורו מדבר שיש היתר לאיסורו. שהרי בפרק הנודר מן הירק [נדרים נ"ח ע"א] קורא טבל דבר שיש לו מתירין, ותרומה דבר שאין לו מתירין. דטבל בין מיניה וביה ובין ממקום אחר יש לו תקנה. והכי נמי מסקינן בשלהי פרק הערל [יבמות פ"ב ע"א] דתרומה דבר שאין לו מתירין הוא וטבל יש התר לאיסורו אבל לא תרומה, ומה בכך אם תרומה מותרת לכהן, ותנן נמי במסכת נזיר [מ"ז ע"א], כהן גדול ונזיר שמצאו מת מצוה רבי אליעזר אומר יטמא כהן שאין מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר שמביא קרבן על טומאתו. וחכמים אומרים יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם. ומשמע דאפילו נזיר עולם ישנו בכלל זה. ותימה דלא תלי טעמא דהא אפשר בשאלה וכהן לא אפשר בשאלה. ואיכא למימר דחד מתרי טעמי קאמר ליה. דהכי נמי אמרינן בתחילת יבמות [ה' ע"א] ראשו דמצורע מאי ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן ת"ל ראשו. אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה, הכי נמי סד"א ביבמה, להכי איצטריך עליה לאוסרה. ופרכינן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה. דאי לא תימא הכי מאי טעמא לא ילפינן מנזיר דעשה דמצורע דחי לא תעשה [ועשה] דנזיר, אלא משום דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה. והכא מאי טעמא לא אהדרי ליה רבנן הכי, אי לא כדפרשינן. הכא נמי גבי טבל מאי טעמא דבן תימא דמחמיר. ונראה כיון דטבל איסורו שהו בכל, אבל תרומה מותרת לכהן. כדקא מסיק דטבל לא חזי [לשום אדם] ותרומה חזיא לכהן. וכיון דבשעת איסורו חמור טבל מתרומה הילכך מאכילין [אותו] תרומה ולא טבל. ונראה דבן תימא ורבי יהודה בן תימא אחד הן. דומיא דכל אותן שנקרא "בן" סתם. בן ננס, בן עזאי, בן זומא, בן חכינאי. וגם נראה לפי התפלה שהתפלל על בנין עירך כי מחדש [—לפני זמן קצר] חרבה. ובמהרה בימינו תבנה ויקויים "ואני אהיה להם לחומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה".
